עמוס עוז ונגה אשד – מופע – כוחה של המילה בספרות ובמוסיקה

סדרת מופעים באודיטוריום כפר סבא, נפגשים סופר/ת ומוזיקאי/ת. אחרי שהייתי בשנה שעברה במופע של חגי ליניק ואיה כורם החלטתי שאת עמוס עוז לא אפסיד. ואכן, עמוס ריתק אותנו יחד עם נגה למשך כל זמן המופע!

לכתוב סיפור מסתבר, זה לא קל כמו שזה נראה. עמוס עוז משתף את הקהל בייסורי הכתיבה שלו. לא, זה לא יוצא לו מהשרוול מסתבר. הוא מספר לנו שהיה יושב וכותב שני משפטים, מוחק אחד, כותב עוד אחד, מוחק את שניהם….וכך הלאה. תהליך הכתיבה לוקח לו הרבה זמן. כשהיה בקיבוץ, היה מגיע לארוחת הצהרים. לימינו הרפתן ("שכבר חלב הרבה פרות הבוקר") ומשמאלו העובד בשדות ("שכבר חרש הרבה תלמים הבוקר") והרגיש בטלן שלא הרוויח את לחמו. אבל מה לעשות, הוא אומר, זה כמו עובד בחנות. פותח את החנות ויושב בה למרות שלא תמיד יש קונים.

עמוס מרגיש שבסיפור כל מילה חשובה ומה שעושה את הסיפור הוא המילים. מילה שלא במקומה תקלקל את הסיפור. עמוס מדמה את הכתיבה לעבודתו של שען או איש מקצוע אחר העובד עם רכיבים קטנים – "מחזיק את המילה מול האור עם פינצטה" ובוחן אותה היטב, הוא מספר תוך כדי כשהוא מדגים את הרמת המילה עם פינצטה.

כדוגמא הוא מביא את הסצנה מ"קופסא שחורה". עורך הדין הספרדי מגיע לעורך הדין האשכנזי, וזה האחרון מספר על הפגישה במכתבו, בו הוא מתאר בזלזול את הספרדי ואת ריחו של האפטר שייב שלו. בחירת המילה לקחה לו ימים(!), עד שנבחרה המילה "רדיואקטיבי".

חשוב לי לומר שגם כשהוא מספר לנו ומשתף אותנו באנקדוטות שונות מעברו ומהווי הכתיבה שלו, ניכר בו שבחר בקפידה את המילים בהן בחר להשתמש!

עמוס עוז מספר שסיפורים מקורם בבני אדם. העלילה היא סיפור, אבל הגיבורים הם החלק החשוב בסיפור ואותם הוא ממציא מתצפית על אנשים. כשעמוס היה ילד הוריו היו לוקחים איתו לבית הקפה למפגש עם חבריהם (לא היה בייביסיטר?!). הובטחה לו גלידה אם ישב בשקט. כך, כל פעם היה יושב בשקט, מסתכל ומאזין. כך "הכיר" דמויות ועד היום הוא "לומד" דמויות חדשות מתצפית בשדה התעופה, בתור לקופת חולים …בכל מקום. מי הם?! מה הקשר ביניהם?! מה הרקע שלהם?! וכדומה.

בין לבין נוגה אשד מספרת ושרה – והקול שלה נעים כל כך! והפתעה קטנה נוספה, אישתו, נילי, ניגנה לנו בחליל. את הנגינה למדה מאביו של רון חולדאי בקיבוץ.