סיור סליחות לילי בירושלים

סיור בירושלים בלילה. במסגרת שנת "הקהל" מתקיים בירושלים סיור סליחות לילי מוסיקלי. הסיור מתקיים בערב בתקופת הסליחות שלפני כולל נגנים, שחקנים, סיור מודרך בקרדו, בבית הכנסת "החורבה", בפרוור ההרודיוני ובגן הארכיאולוגי.

בחודש אלול ברובע היהודי בירושלים יש אוירה מיוחדת. יש משהו רוחני בימי הסליחות, למרות שהסליחות עצמן מתקיימות בשעות הלילה או לפנות בוקר.

החברה לניהול תיירות האתרים מציעה סיור של שלוש וחצי שעות שבו נכנסים לאתרים השונים ולכן הסיור שלה מומלץ מאוד ומתאים לכל המשפחה.

את הסיור מתחילים בשער ציון, שם מקבלים את פנינו שני הנגנים בשופרות. ואז הם עוברים לחליל ותוף וכך אנו הולכים בתהלוכה מזמרת לקרדו.

הקרדו

המטיילים ועוברי האורח משתאים מהעליזות ומשתתפים בחגיגה.

בקרדו פוגש אותנו המדריך שלנו, מיכאל, שלוקח אותנו לבית הכנסת החורבה – החירבה.

בית כנסת החורבה

זהו דגם של בית הכנסת, שימו לב למרפסת והעליה אליה. הסיור כולל טיפוס לשם במדרגות הלולייניות ותצפית לתוך בית הכנסת ולסביבה.

בבית הכנסת הוא מסביר לנו על בית הכנסת, ההיסטוריה שלו ועוד על התקופה ועל ירושלים. בית הכנסת עצמו סגור לסיורים (הוא מיועד לתפילה של בני הישיבה הקרובה ולאלו שבאים להתפלל) אך אנו עולים לעזרת הנשים ולמרפסות מהן ניתן להתרשם הכי יפה מבית הכנסת היפהפה.

בית הכנסת נמצא בלב העיר העתיקה, אולם כשהוא נבנה, העיר העתיקה בכלל לא היתה ממוקמת במקום בו היא נמצאת עכשיו. העיר העתיקה היתה מקום מגוריהם של היהודים המקומיים מהאיזור, והאשכנזים שהגיעו התמקמו במקום שבו כיום נמצאת העיר העתיקה.

בסביבות 1700 הגיע מהונגריה רבי יהודה החסיד כדי לבנות בית כנסת בירושלים. אך הוא חלה ונפטר טרם הספיק לגייס את כל הכסף להקמה. הקהילה שלו בנתה את בית הכנסת אך לקחה לשם כך הלוואה. אולם היא לא עמדה בה, ואחרי 20 שנה חולט בית הכנסת והוחרב. שנים עמד כך כחורבה.

תלמידי הגרא האשכנזים גרו בצפת, ואחרי רעידת האדמה הם הגיעו לירושלים להקים את בית הכנסת מחדש, כי האמינו שרעידת האדמה קרתה כי לא פתרו את הבעיה בירושלים. הם גייסו כסף ובנו את ביה"כ מחדש ב-1856. והוא היה בית הכנסת הגדול והיפה בארץ!

אולם ב-1948 נפל הרובע היהודי, ובית הכנסת, הממוקם גבוה היווה מקום אסטרטגי ולכן הירדנים פוצצו אותו. ורק בסביבות 2006 הוחל בשיקום בית הכנסת כשבסביבות 2010 הוא הוקם מחדש תוך שחזור כמעט מדויק של בית הכנסת כפי שהיה במאה ה-19.

נמשיך בסיורנו. עלינו מעזרת נשים לתצפית ולמרפסת. העליה במדרגות הלולייניות.

ועל המרפסת קיבלנו הדרכה מה אנו רואים מסביב. המרפסת משקיפה היטב על הסביבה. בית הכנסת ממוקם די גבוה בעיר העתיקה שגדלה בסך הכל כקילומטר רבוע.

הפרוור ההרודיאני 

נמשיך מבית הכנסת לפרוור ההרודיאני. כשהירדנים כבשו את ירושלים, הם הירדנים הרסו את הרובע היהודי. כשהרובע חזר לידנו, נחשפו השרידים של ירושלים הקדומה, של פעם, שבצבצו מתחת לפני הקרקע. אחד האיזורים שנחשפו היה הפרוור ההרודיאני, הנמצא כיום מתחת לפני הקרקע. הפרוור ההרודיאני הוא הרובע היהודי של פעם, שבו גרו בעיקר הכהנים.

כשאנו נכנסים ויורדים במדרגות למפלס התחתון, שבו נמצאות החפירות, המקום המואר בעדינות, מקבלת את פנינו נגינת נבל מרשימה ומרגיעה. התחשק לי להשאר שם וללא ללכת. יש משהו קסום במוזיקה במקומות עתיקים בשעות הערב, בעיקר כשזו מוסיקה קלסית מרגיעה ונעימה.

הבית היה בית ענק ומפואר כמו כלל הבתים באיזור. רואים שיש בו אמבטיה, מקווה, פסיפס קטן עדין ומפורט (בדומה למחשוב של היום, גם בפסיפס הרזולוציה הגבוהה מעידה על איכות ומחיר הפסיפס). הנה כמה תמונות מהפרוור, כמו כן דגם תלת מימדי של הפרוור.

בארונות התצוגה יש שפע של מיצגים – כדים ועתיקות, רובם מיובאים מיוון. אחד הדברים הבולטים הם שהכלים המוצגים שנמצאו במקום עשויים מאבן (ולא מחרס!). כלי אבן ידועים בכך שהם אינם נהיים טמאים (אינם סופגים טומאה) ולכן היו פופולריים כאן כל כך כי התושבים כאן היו לא אחרים מאשר הכהנים! מצד שני, הם יקרים מאוד ושבירים, מה שמעיד, בנוסף על הממצאים הנוספים באיזור (גודל הבתים, מספר המקוואות וסימני הפאר שעוד מעט אתאר אותם) שלכהנים לא היה חסר כסף. היה להם עושר ושפע (על חשבון מי?!?! נקודה למחשבה!).

כשאנו יורדים למטה במורד המדרגות אנו פוסעים לצד בית שלישי במקום, 600 מ״ר של בית עם מספר רב של מקוואות ופרסקאות מפוארות (צביעה של הקירות לפי דגם). אמנם גרה פה משפחה שלמה ("חמולה"), אבל הסימנים על הפרסקו וריבוי הסטוקו (עיטור בטיח נראה כמו אבנים גדולות) מעידים על הכסף הרב שנשפך כאן על הפאר והקישוטים בבית. כשחלפה עונת הפרסקו, הזמינו כאן כנראה אומן שעשה חורים בפרסקו על מנת שהטיח של הסטוקו יתפס בקירות. קצת הופתעתי. כמו שאומר המדריך מיכאל, בהיסטוריה יש הרבה פנים יותר מכוערות ונוטים לייפות אותה בזיכרון הקולקטיבי. אבל כדאי ללמוד ממנה, ולא בהכרח לחזור אל ימי פעם שנראה שהעם העני למדי היה די מנוצל.

כשאנחנו מסיימים לסייר בבתים אנחנו מגיעים לרחבה קטנה שם מנגן לנו ארז הפייטן על גבי קאנון. ארז מסביר לנו על כלי הנגינה. קאנון הוא כלי נגינה רב מיתרים ממשפחת הפסנתרים – מאוד מדוייק ולכן בערבית קאנון זה "חוק". הקאנון מוביל התזמורת המזרחיות נותן את הטון בתזמורת ולכן נמצא במרכז הבמה.  לקאנון סולם מזרחי לא הרמוני שמגיע עד רבע טון.

ארז מחלק לנו שירון ומלווה אותנו בשירה בקולו הערב. בהתחלה אנחנו מקשיבים. אז הוא מזמין אותנו להצטרף ומדריך אותנו בשירה, ואז מנגן, רק הכלי לבד, פתאום אנחנו "מכירים" את המנגינה אחרי השירה. מרתק מאוד אפילו לאשכנזים בחבורה. ובכלל הישיבה מתחת לאדמה, בחצר בית הרודיאני, בחשיכה חלקית ותאורה חלקית, כשמסביב יש עדיין אתר חפירה פעיל והמיצגים העתיקים, עם השירה והמוסיקה היא חוויה בלתי רגילה!

אנו יוצאים מהפרוור התת קרקעי והולכים בשביל מזרחה. ואז, בקצה גרם המדרגות רואים את הכתל המערבי המואר בכל הדרו. אנו יורדים במדרגות ופונים ימינה לגן הארכיאולוגי. לכותל אפשר לקפוץ אחרי שיסתיים הסיור.

הגן הארכיאולוגי

אנו נכנסים לגן הארכיאולוגי

בתוך הגן מקבל את פנינו שחקן המציג את תפקיד שרת בית הכנסת המעיר את היהודים לסליחות. הוא מספר סיפורים, מדגים ומצחיק אותנו.

משם אנו ממשיכים לכיוון שביל השוק, הקרדו העתיק (לא להתבלבל עם הקרדו המאוחר יותר בו ביקרנו בתחילת הסיור, הפתוח לקהל באופן חופשי).

זוהי הפינה הדרום-מערבית של הכותל. הרחוב הזה, שנשאר ממש בשלמותו, היה פעם השוק של הכותל בימי בית שני. מתחתיו נמצאת תעלת הניקוז ושם גם היסודות של הכותל, שהשתרע לאורך כקילומטר. רחבת הכותל גבוהה מעל העתיקות, בערך  15-30 מטר, ומבחינת קודשה, למעשה מדובר באותו כותל, רק שהמסורת היא לבקר באותו חלק של הכותל, זה בו מבקרים כיום.

הסיורים מתקיימים ממש עד ראש השנה ובחלק מהסיורים יש גם הופעה של זמרים כמו ברי סחרוב, דוד ד'אור ועוד. המידע באתר הקהל.